תרגיל העורף הגדול 'נקודת מפנה 6' שהחל ביום א' ואמור להימשך עד ליום חמישי הבא עלינו לטובה הביא את כל הגורמים, זוטרים כבכירים להצהיר הצהרות "כשהאדמה תרעד אנחנו במדינה לא נרעד" "יש פחדים, מה שחשוב זה שיש על מי לסמוך"

אך כבר ביום הראשון לתרגיל מיהרו כולם להודיע כי מדינת ישראל, העם היושב בציון אינו מוכן. מדוע? על השאלה הזו יענה מבקר המדינה אם חס וחלילה יקרה מה שהתרגיל דימה.

אמנם, חובת המוכנות וההשתדלות עלינו מוטלת, ואין סומכין על הנס, אך מי שחושב שהסיבה לחשש מרעידת האדמה הינו השבר הסורי אפריקני עליו יושבת מדינת ישראל כפי דברי המדע וסייסמולוגים, טועה ובגדול.

אמנם צריך להתכונן לאפשרות של רעידת אדמה בארצנו הקדושה "אשר עיני ה' בה מראשית השנה ועד אחרית השנה" אך בדרך שונה לגמרי.

ההיערכות שלנו צריכה להיות בהתנהגותנו, באורח חיינו ובמנהגנו היום יומיים. במסכת ברכות (נט:) מסופר על רבי קטינא שהלך בדרך וכאשר הגיע לפתחו של הגוי אבא טמיא אירעה רעידת אדמה, שאל אותו הגוי על מה ולמה הרעש הזה? ענה לו רבי קטינא, יודע אני על מה ולמה באה רעידת האדמה. בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולו נשמע מקצה העולם ועד סופו, כך שרעידת אדמה היא בגין צערם של ישראל, בניו של הקב"ה. וכשאנו נהיה ראויים נזכה לראות רעידות אדמה בקצה השני של העולם.

בתלמוד ירושלמי, במסכת ברכות (פ"ט ה"ב) וכן הוא במדרש שוחר טוב, מצאנו כמה סיבות אחרות התלויות בנו ובהתנהגותנו. אליהו ז"ל שאל לרבי נהוראי, מפני מה באין זוועות לעולם? אמר ליה, בעוון תרומות ומעשרות. דהיינו שאין מקפידין על הפרשת תרומות ומעשרות כראוי, כדת וכדין.

כתוב אחד אומר תמיד עיני ה' אלוקיך בה, וכתוב שני אומר המביט לארץ ותרעד, הא כיצד יתקיימו שני הפסוקים? בשעה שבני ישראל עושין רצונו של מקום ומוציאין מעשרותיהן כתיקונם, תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחריתה ואינה ניזוקת כלום, אך בשעה שאין עושין רצונו של מקום, יתקיים המביט לארץ ותרעד.

עשרו בשביל שתתעשרו אמרו חז"ל, עשו רצונו של מקום, הוסיפו עוד פרק תהילים, עוד משנה, עוד הלכה, כל אחד לפי דרגתו הרוחנית, ואז גם ה-300,000 איש שאין ברשותם מכשירים סלולאריים כשרים אינם צריכים לדאוג. כפי שבעלי הזקנים במדינת ישראל אינם צריכים לדאוג מהיעדר הפיתרון ע"י תרבות ה'סמוך' במדינת ישראל על מסיכות האב"כ.